הקשבה לא רפלקסיבית

האזנה בלתי-רצונית היא סוג מיוחד של תפיסה של דברי השיח, שבו המאזין שותק, קשוב מאוד ואינו מעיר על הנאום שהוא שומע. במקרים קיצוניים, ניתן להוסיף ביטוי שאינו נושא הערכה. המהות של שמיעה לא רפלקטיבית היא דווקא לא לשקול, אלא פשוט לקבל את מה שאומר בן שיחו.

כללים של שמיעה לא רפלקטיבית

מיומנות זו מחייבת עמידה בכללים מסוימים, שבלעדיהם תיכשל שמיעה לא רפלקסיבית. יש רק כמה:

  1. סירוב מלא של כל הפרעה לדיבור של בן שיחו.
  2. סירוב להעריך מתי תופסים מילים כי בן שיחו.
  3. ריכוז תשומת הלב שלך בדיוק על דבריו של בן שיחו, ולא על דעתך ועל מחשבותיך על דבריו.

להקשבה רפלקסיבית ולא רפרקטיבית יש הבדל משמעותי: אם במקרה הראשון היא התפיסה האישית של דברי אנשים אחרים המודגשת, אז במקרה השני יש לוותר על הערכות אישיות.

מתי תהיה מיומנות של הקשבה לא רעיוני שימושי?

לעתים קרובות, בן שיחו מבקש במהירות לכבות את המחשבות שלהם, רגשות ורגשות על מה שהם שמעו, אבל לא תמיד זה מתאים. לדוגמה, בכל סוגי המשא ומתן, כאשר חשוב להבין מה האדם רוצה, היא הקשבה לא רעיוני שיאפשר לך להבין במהירות את בן השיח.

אם יש מתח כלשהו בשיחה, שאלות כואבות נוגעות, חשוב לתת לאדם לדבר, ולא לנסות לשכנע אדם משלו מיד. זו גישה זו שתסייע לפתור את הקשיים, במקום ליצור חדשים. אם אתה רואה שאדם רוצה לבטא כמה רגשות, אבל לא יודע איפה להתחיל, לעזור לו עם השאלה המתאימה: זה מטריד אותך? "או דומה. אחרי זה, אתה צריך ליישם את שיטת ההקשבה רפלקסיבית, אשר יאפשר לאדם כדי לספר לך בשלווה על מה שהוא רוצה לספר.

כמובן, במקרה של דיון או מחלוקת, שיטה זו אינה מיושמת לחלוטין. בכל סוג של תקשורת עסקית, שמיעה לא רפלקסיבית כמעט אף פעם לא בשימוש, כי במקרה זה התקשורת מתמודדת עם משימות שונות לחלוטין. לעתים קרובות האזנה nonreflective נתפסת אבן דריכה למיומנות חשובה כמו הקשבה אקטיבית שניתן להשתמש בהם בהרבה מצבים בדרך כלל נותן תוצאות מצוינות.